בנם-יחידם של חיה-לאה וחיים-יצחק, נולד ביום כ"ד באדר ב' תרפ"ז (28.3.1927) בעיר יאסי, רומניה. הוריו היו ציונים ותיקים ונאמני מסורת והוא חונך ברוח זו. מנעוריו לימדוהו עברית. בהיותו בן 14, בשנת 1941, עלה לארץ עם קבוצת ילדים. בארץ למד בגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב וסיים אותה. בימי הפגרה עבד במשקים. היה חבר בתנועת "הצופים" ויצא להכשרה באפיקים לשנה אחת. בשעות הפנאי עסק בתורת-המשפטים כהכנה לקראת לימודיו באוניברסיטה. הוא נרשם כתלמיד במחלקה למדעי-הרוח, בחר בהיסטוריה כללית כמקצוע ראשי, אך במגמה להיות עורך- דין. כאדם רגיש, לקח אל לבו את סבלות העם היהודי בגולה ובארץ. בימי המאבק בשלטון הבריטי היה כלוא זמן-מה בעתלית. באחד ממכתביו למחנכיו-בעבר בחוץ-לארץ כתב: "לאחר שחייתי כמעט בכל פינה של חיי הארץ - כתלמיד בבית-ספר, בעבודות-עזר במשק עברי, בעיר רועשת ומודרנית כתל-אביב ובאווירה קולקטיבית-סוציאליסטית של קיבוץ - אין לך ברירה מלבד גשר-חיים נצחי אל האדמה הזאת, אל השדות האלה, אל ההרים הערומים הללו, אל ארץ קטנה וענייה זו".

בשנת 1946 העפילו הוריו לארץ. יוסף היה בן נאמן והשתדל לדאוג לכל מחסורם אך בהגיע עת פקודה, סירב ליהנות מהזכויות שניתנו לבן יחיד, והיה בין הראשונים שהתייצבו לשירות העם. יוסף השתתף בליווי שיירות לירושלים, נפל בהרטוב ביום ז' באדר ב' תש"ח (18.3.1948) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בסנהדריה בירושלים.

ביום כ"ה באלול תשי"א (26.9.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.